החלטה בתיק רת"ק 38372-11-12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 6.11.12 (כב' הרשם בכיר יגאל נמרודי).

בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיב (ונגד נתבעת נוספת) לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למבקש לטענתו כתוצאה מנשיכתו על ידי כלבם של הנתבעים.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק הדין ובתגובת המשיב לבקשה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה הנדון אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה שגיאה המצדיקה תיקון בערעור.

השגותיו של המבקש מופנות בעיקרן כנגד ממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת הנסמכים על חומר הראיות שהוגש לפניה ועל התרשמותה הבלתי אמצעית ממידת האמינות של העדים שהתייצבו לפניה.

התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים חריגים בלבד - שאינם בנמצא כאן - כאשר דבקה בהם טעות עקרונית ובולטת או שאינם מתיישבים כלל עם חומר הראיות (ראו גם: ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ, 21.1.07).

אמנם, מאחר ודחיית התביעה נומקה בכך שהמבקש התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו,  היה מקום לפרט את פסק הדין ביתר פרוט בפרט להתייחס בו להוראת סעיף 41א לפקודת הנזיקין הרלוונטית על פניו לנסיבות המקרה דנן והקובעת כי " בתובענה בשל נזק גוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינא אם היתה או לא היתה התרשלות".

יחד עם זאת, היות ויש להבין מפסק הדין שהערכאה המבררת קבעה שלא הוכח על ידי המבקש שנזקיו נגרמו לו על ידי כלבו של המשיב, נראה שלאור קביעה עובדתית זו - המבוססת על פניו על חומר הראיות שהוגש ושלא מצאתי כאמור מקום להתערב בה - אין תחולה בנסיבות לסעיף 41א הנ"ל לפקודה. זאת מאחר ולא הוכח כאמור על ידי המבקש התנאי המוקדם להחלת הסעיף הנ"ל שהינו "נזק גוף שנגרם על ידי כלב", ולפיכך שהמבקש התובע - כפי שנקבע בפסק הדין - לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערער נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 3,500 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ערבון ככל שהופקד על פירותיו יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: